בזכות האינסטגרם אני נחשפת לאנשים יצירתיים ולהשראות מרתקות. החלטתי לראיין כמה מהאנשים האלה שעוסקים בתחומים שעל קו התפר שבין אופנה/תרבות ואמנות לגבי מקורות ההשראה, הקריירה שלהם, ונגיעות אופנתיות 😊 והיום ‑ קרן בן חורין.
איך הגעת לגור בניו יורק?
הגעתי לניו יורק ב2006, כשנה אחרי שסיימתי לימודי עיצוב אופנה בשנקר בעקבות הצעת עבודה. עבדתיכמעצבת סריגים עד 2016 ובמקביל עשיתי תואר שני באוצרות אופנה בFashion Institute of Technology . בהדרגה עברתי להקדיש יותר ויותר זמן לאספקטים אחרים של אופנה כמו כתיבה ומחקר עד שבסופו של דבר זה הפך להיות העיסוק המרכזי שלי.
אני מבינה שאת עוסקת בחיבור בין הסטוריה, אופנה ואוצרות. אצרת תערוכות, השתתפת בעבודה על סרט, את מלמדת, בעברך והכשרתך את מעצבת אופנה. אז איך את מגדירה את עצמך ובמה את עוסקת כיום?
נגעת בנקודה רגישה! על אף שבמשךשנים התייסרתי על כך, היום אנימקבלת בהשלמה את חוסר היכולת שלי להתחייב להגדרה אחת. היום אני נהנית מהפריווילגיה של להיות גם וגם וגם. בימים אלה רוב האנרגיה שלי מתועלת ללימודי דוקטורט בNYU שם אני חוקרת כיצד אירגונים חברתיים ופוליטיים בארהב השתמשו בתצוגות אופנה לגיוס כספים ולשינוי סדר היום החברתי (תחשבו איך תצוגות ומייצגי אופנה למשל נתנו לגיטימציה למאבק באיידס). בנוסף אני מעבירה הרצאות על נושאים שונים בתחום האופנה והעיצוב ואני בתהליכי פיתוח של מספר פרויקטים אוצרותיים.
מי המעצבים האהובים עליך בכל הזמנים?
זה קצת כמו לשאול אותי את מי מילדי אני אוהבת יותר. יש הרבה ואת כל אחת ואחד אני אוהבת בדרך שונה. בכל זאת יש כמה שתמיד מרגשים אותי. המעצבת האמריקאית המנוחה קלייר מקרדל בעיני מעולם לא קיבלה את הקרדיט המגיע לה על החדשנות שלה וההשפעה העצומה שהיתה לה על אופנה אמריקאית באמצע המאה העשרים. העיצובים שלה עדיין נראים מודרניים היום. מעצב עכשוי שאני תמיד מחכה לראות מה הוא יעשה בכל עונה הוא דריס ואן נוטן, אני מאוד ממליצה על הסרט הדוקומנטרי שנעשה עליו כדי להבין את הגישה היחודית שלו לפיתוח טקסטיל. ג׳ון גליאנו הוא מעצב נוסף שמעיף לי את המוח כל פעם מחדש. אני במיוחד אוהבת לראות את העיצובים שלו בתערוכות שם אפשר לבחון מקרוב את הגאונות שלו בחיתוך הבד והרכבת הגזרות (פרט משעשע על ג׳ון גליאנו, בעשר השנים הראשונות שלו כמעצב הוא היה מעצב את השמלות על פי מידות הגוף שלו עצמו ולכן הגזרות שלו התאימו למעט מאוד נשים וחנויות כלבו התקשו למכור את הקולקציות שלו!)
מהם פריטי החלומות שלך שיש לך כבר או עדיין לא שלך?
באופן אירוני אני אנטי-אספנות, אני לא אוהבת לאגור ומעדיפה שפריטי אופנה ואמנות חשובם ישומרו על ידי מומחים במוזיאונים וארכיונים. בדירה הניו יורקית הקטנה שלי אני חוששת שאין את התנאים המתאימים לשימור פריטים היסטוריים. יש לי אוסף קטנטן של פריטים של גוטקס שאני לובשת ומתפעלת כל פעם מחדש מאיכות הבד והתפירה. פריט חלומותיי הוא כפתן (גלביה) משיפון בעיצוב זנדרה רודס משנות ה70.
מוזיאון אהוב בעולם?
בלי ספק מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. קצת מביך להודות, אבל אחת הסיבות שעברתי לניו יורק היא להיות קצת יותר קרובה אליו. מוזיאון נוסף שאני מאוד אוהבת הואמוזיאון העיר ניו יורק שעושה עבודה מופלאה להנגיש את ההיסטוריה המרתקת והמגוונת של העיר הכי מהממת בעולם.
תערוכה בלתי נשכחת?
אחת התערוכות האופנה הראשונות שראיתי במטרופוליטן היתה ״יחסים מסוכנים״ באוצרותו של הארולד קודה. התערוכה הוצגה בחדרים ההיסטוריים באגף האירופאי והבובות בלבוש מהמאההשמונה עשרה הועמדו ב״סצנות״ מתוך חיי היומיום בארמון וורסאי. מהתערוכה הזאת למדתי כיצד אופנה יכולה לספר סיפור שלם וראיתי בפעם הראשונה כיצד אוצר.ת יכולים לקחת את המבקרים למסע בזמן.
איפה את אוהבת לקנות בגדים?
הכי אני אוהבת לקנות בחנויות ידשניה. אני אוהבת שבגד כבר מגיע אלי עם היסטוריה ושאני נותנת לבגד חיים חדשים. כשאני כן קונה בגדים חדשים אני מעדיפה לפרגן למעצבים ישראלים ולחברים, למשל המכנסיים המושלמות של הרואיק, יש לי כמה ואני לובשת אותם מלא. לאחרונה קניתי מעיל מושלם מהמעצבת הישראלית שעובדת בניו יורק רינת ברודש, וטי שירט מצוירת בעבודת יד של ליטל דורצ׳ין (שעבודת תחת השם Jinn) שמזל שאני לא גרה בארץ אחרת לא הייתי מתאפקת והייתי מזמינה ממנה טי שירט חדשה כל שבוע. בכל נסיעה לארץ אני מתפנקת בזוג נעליים אחד או יותר של coupleof שהוכיחו את עצמם כמגנט מחמאות!
מעבר לשיקולי מזג אויר והבדלי אקלים- האם את מתלבשת אחרת בישראל ובניו יורק?
כן ולא. בגדול בכל מקום אני אוהבת לבוש נינוח שיכול לעבור איתי בקלות מבוקר לערב. אנימתלבשת בפשטות ואוהבת להשקיע בתכשיטים, צעיפים, ואביזרים. אבל בכל זאת בניו יורק יש יותר הזדמנויות להתלבש בצורה יותר פורמלית, לפעמיםזה מעיק ולפעמים זה סופר כייף.
הכרתי אותך בתיכון כתלמידת קולנוע אם אני לא טועה - איזה מקום תופס הקולנוע בחייםהמקצועיים שלך? מעשית והשראתית.
לקולנוע יש חלק מאוד מרכזי בחיים המקצועיים שלי. אפשר להגיד שהזהות שלי כיוצרת, מעצבת, וחוקרתהתעצבה על מדרגות הסינמטק בתל אביב. בכל מקצוע לימודי חוץ מקולנוע הייתי תלמידה בינונית ומטה,הייתי מבריזה כמעט מכל שיעור אפשרי (סליחה אבא ואמא!) ומבלה את הזמן או בפיטפוטים על המדרגות או בצפיה בסרטים בספריית הסינמטק. כשלמדתי קולנוע למדתי בעצם איך לספר סיפור וזה משהו שמלווה אותי עד היום בכל אספקט של עשייה - אם זה בכתיבה היסטורית או באוצרות. במידה רבה העבודה על הסרט הגב ג׳ (שאת התסריט שלו כתבתי יחד עם איילה רז ודלית קימור שגם ביימה והפיק יהלי גת) הוא סגירת מעגל מרגשת במיוחד שאיפשרה לי לחבר בין שתי האהבות הגדולות שלי: אופנה וקולנוע.
ספרי על הקשר שלך למגזיני אופנה. אני יודעת שהם השראה גדולה, והמליצי לנו על אחד.
כמו קולונוע, מגזינים של אופנה היו לא רק חלק בלתי נפרד מהנעורים שלי אלא גם המורים הראשונים שלי לאופנה. אמנם אמרתי קודם שאני אנטי-אספנות אבל עיתוני אופנה הייתי אוספת די באובססיביות ועדהיום יש לי מדפים מלאים במגזינים (כולל מגזינים שווים שיצאו מפרינט בשנות ה-50!) וגם לא מעט ארגזים מפוצצים במגזינים שנמצאים באיחסון. אבל אני לא סתם אוגרת,כבר כנערה הייתי יוצרת קולאג׳ים מדפי המגזינים, כשעבדתי כמעצבת אחד התפקידים שלי היה להכין לוחות השראה עצומים לפרזנטציות לקנינים (כן, שילמו לגזור תמונות ממגזינים) והיום אני יוצרת קולאג׳ים דיגטליים מכל אותם מגזינים שאספתי מאז שעברתי לגור בניו יורק.
אם יש לי המלצה אחת למגזין זה כמובן Visionaire, שהוא יותר יצירת אמנות ממגזין. הוא יוצא פעם או פעמיים בשנה במהדורות מוגבלות ומושקעות שמנפצות כל מסגרת וכל הגדרה. במיוחד מונומנטלי היה הגיליון שהתעסק בריח וכלל 22 בקבוקני בושם שנרקחו בהשראת מעצבים ואמנים. תבררו איזו סיפריה קרובה אליכן מחזיקה עותקים ורוצו לקבל השראה!
